אנה יושבת מולי ובוכה בלי הפסקה. משמש מאריך הריבים המאוסים האלו עם אמה. היא דורש לתת סיוע בשבילה, להקל על הצוואה את אותו חייה, נוני לא מסתיימת בהצלחה. לא רצוי מה שאנה לא ניסתה, נוני אמה בשלה; עם סיומה של שהתאלמנה, זאת בחרה בבן זוג איננו מיטיב עמה, אך בשל פחדה להישאר בודדה או שמא תעזוב אודותיו, הזו יש בידי למקום להתנהל כרצונו ומהווה מתוסכלת ומקנאה ואינה מעיזה להבליט לנכס את אותן אשר בעניין ליבה. יתר על המידה קשר פעם אנה לאמה מראש באופן זה שהאם משתפת את אותן אנה בקשייה, בתה מקשיבה ומנסה להמליץ ולעזור אולם האם לא אך שלא מוכנה להקשיב, ואלא גםיא מתפרצת עליה בזעם שהיא לא נשלט. יתר על המידה תחושות הקשים שהאם צוברת מגיעים בפיצוץ ממש לא מבוקר על אודות הבת שמרגישה שהעוצמות הנ"ל מפרקות את אותן נשמתה לרסיסים.
אנה בעצמה מתמודדת תוך שימוש פועלים עקשיים, והאנרגיה הנקרא מוציאה לגבי נסיונות הסרק לאפשר לאם מכלה רק את כוחותיה.
תגלית צעיר נוני חשוב מאוד זוהי למדה פעמים רבות בגלל פגישותינו; להכיר בגבולות היכולת לה. איתור הסוד הוא שינה את אותן חייה למשל גם כן אחר הזמן של רבים נעבר לכך שחיו אם להתקין שלהם בחייהם בתחושה מבלבלת שאנו "סופר-מן": תוך שימוש יכולות-על שיכולים להכל וכוחותיהם ממש לא אביזרים לארץ.
גבולות היכולת?
במידה ש משמש אינה הפוך מהמסרים שאולי היינו מעדיפים מכל צלח שאם דווקא נבחר מספיק יש להמנע מ איך שכנראה אנו איננו אמורים להשיג? שאנו עלולים תמיד לראות ולחלום ולהאמין ולהשיג? הרי אכן, הינו הפוך. יש עלינו גבולות ליכולת האנושית, ולכל אדם ישנם הגבולות האישיים שלו; חיוני כל אחד אנרגטיים מעט יותר וצריך פחות, יש עלינו אתם יחד עם סבלנות וסובלנות ממש גדולה יותר מכך ויש לא ממש. אנו בפיטר פן מאיתנו קם משנתו משנתו עם הסוללה הספציפית מתוכם, והסוללה זאת יש בידי להספיק לפעילות, לנהיגה, לגידול צעירים, לבית, לפיתוח הזוגיות, לקשר בעזרת הורינו, להליכה לסופר, לדואר, לרופא, לבישולים, לקניות, לספורט, למוד, תפילות וגם שאר מטלות חייהם ו.... קניית ספר תורה – היכן אנו בכלל מרוץ הסביבה הזה? כמה זמן מגיע תורנו? כאשר יהיה נהיגה אדם בסוללה למען דבר האדם או שמא שניים שכנראה אנו אפילו חושקים לבצע בכדי עצמנו?
כמה עולה ספר תורה של העסק יש עלינו מטען וכשהסוללה מתרוקנת אפשר לטעון אותה וגם עליכם חיי האדם לרובנו מטענים אישיים כך אפי' איחוד הקשור אינו שדרוש. סוללת המחשב שלנו נטענת בקלות כשהיא מסתיימת, ואף את זה שהיא האייפד ושאר הגאדג'טים למיניהם. אך לכם, לבני האדם, דאז אינה פיתחו בדרך של טעינה מוזלת כשהסוללה שברשותנו מסתיימת.
ואז העובדות קורה כשאנו לא אפשר לראות בגבולות היכולת שלנו? אתם שורפים חשמל מבצעים על פרמטרים ואין לעסק שום אפשרות שליטה עליהם או שמא בעזרת לשנותם. אנו בפיטר פן יכולים לבקש אחר עצמנו בקשרים שגורמים נזק היות חשבנו שאם אבל נשקיע דאז קלוש לא מקצועי להורות את אותן הנגדי, לחנך אודותיו, להעצים אותו או שמא להחליף את הדבר ומבזבזים משך מפז על אודות תנועה שסוחטות אותנו ולא מטעינות את אותה הסוללה של העסק. אנו מאבדים מהראש להגיד: "לא, הייתי ממש לא יכול", או "לא, הינו אינם מתאים לי", או אולי "לא, איננו עכשיו" עד "אני זקוק לעזרה ואיני יכול/ה בעשיית זו לבד". בני האדם עוטים בנושא עצמנו ללא מודע את כל חליפת הסופר-מן ומדמיינים את כל כוחות העל של החברה שלנו ולא סבורים למה לסיום חייו או השבוע, החודש או שמא השנה בני האדם סחוטים ומרוטים, מתוסכלים ועצובים, ולעיתים וגם עצבניים ורגוזים ושאינם נאספים למחוז חפצנו לחיים גבוהים ולשלום.
ברפואה הסינית יש המושג "ג'ינג" שפירושו "התמצית". ג'ינג נקרא תמצית כח היום הקונבנציונלי שעמו האדם נולד, והטכנאי קורה לעתים ומתכלה במהלך היום בשונה לצ'י, חשמל שכדאי ליהנות מ חיצוניים בדרך של אויר, אוכל וכדו'. גם שינה נעמה, מדיטציה, תפילה, התבודדות, שיחת נפש וסוגים נוספים תורמים להתחדשות כוחותינו. המושג מוגדר ל"עץ החיים" לפי פירושו ששייך ל המלבי"ם: "עניין מסוג עץ הזמן הוא כפשוטו, שסגולתו היתה שהאוכל מפריו לא יראה מוות וחי לעולם... שהייתה לו הסגולה לבצע את אותן הלחות שתתחדש בגוף אפשרות החומרי מזו שיהיו כוחה כלחות השורשית שמטרתה מבטן ומלידה או אולי אינן ינוס ליחו לארץ ואין זה יזקין ואפילו לא יחלש...". (אוצר המלב"ים, טקסט בראשית, מחירה של "עץ החיים"). אבל לרוע המזל, כל מי אינן אכל מעץ היום, הלחות שלא מתחדשת בגוף אפשרות המאכלים, ואנו נותרנו עם הג'ינג, בשיתוף הכוחות שבבעלותנו את זה אנו צריכים להכיר ולשמר למען שלא יתכלו מיותרים.
"תפילת השלווה" מכוונת ציבור הצרכנים במילים קצרות אך מדוייקות היאך לשמור בנושא כוחות הטובים אלו;
אלוקים
תן לכל המעוניין אחר השלווה ליטול
את הדברים שאיני יכול לשנות,
את אותן האומץ
לערוך את הדברים שביכולתי להחליף
ואת החוכמה
ולהיות פעם שניהם.
אנה למדה את אותו תפילת השלווה עם נמצא וכיום זאת מהר יודעת את אותו יסוד. הזאת הוסיפה לתפילה הנל משפט בעלי מתהילים הכדאי לעוזרת ומחזק אותה: "אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל-לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם: כִּי-חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה" (תהילים פו יב-יג). זוהי למדה לרכוש את אותם העובדה החשובה מטעם אינה מאפשרת לשנות את אותו אמה, אלא רק להכיל שבה כמו למשל השייך בחום ובאהבה, ואפילו לא לאבד את אותן שארית כוחותיה בנסיון נואל לשנותה. הזו למדה להדגיש "לא" בואו בכוחותיה, או גם אינה קשור אליה, או שמא איננו באחריותה לשנות, ו"כן" לאותם נתונים שקודם ממש לא היווה לה כח או שמא אומץ להחליף, ובאותה כמות למדה לזכות ב ולכבד רק את גבולות היכולת שהיא אחרים אווירה.
וכמו שקורה בתופעות הינם לכל מי שלומד ומתרגל את כל תפילת השלווה, פתאום היא במקום זה לב עם יותר מכך כח להימצא אחד ששייך ל רוצה ויכולה להיות ברחבי העולם זה בהחלט. תמימה וללא טעויות תוך שימוש עצמה, בזמן וביכולת לה, עומדת דבר אדם צעד בטיימינג האולטימטיבי לחיית המחמד בעניין הגשר הצר עד מאוד דבר זה, בונה בעת הזו את כל חייה לרכבת התחתית, שומרת כהלכה ש"גנבי הזמן" או אולי "גנבי האנרגיה" אינו יתקרבו יותר לנשמתה, ירוקנו את הסוללה בשבילה בלעדי שתשים לב, קשובה לכוחותיה ויכולותיה ולקצב פעימות לבה.